יום שני, 26 באוגוסט 2024
כיבוש מחדש – מצודת לבי
הודעה מאמנו המבורכת לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסאס, ארה"ב, בתאריך 15 באוגוסט 2024, נאמר בספרדית ותורגם על ידי האחות לאנגלית
ילדיי,
אמכם מדברת אליכם מן השמיים – השמיים שאליהם היא קוראת לכם, לכיוון שאליו היא מובילה אתכם, אשר לגביו היא מזכירה לכם כדי שלא תאבדו דרככם ולא יצטער לבכם בתחושת בדידות. [2]
אני קוראת לכם אל ליבי, למקלט שנוצר על ידי האב עבורכם לתקופות אלו.
ילדים קטנים של ליבי, [חיוך] באיזו אהבה אני מביטה בכם ואני מודה לכם על כל סימן חיבתכם, על אהבתכם אליי – כמה אתם מנחמים אותי.
אני אוספת את מתנות האהבה והכפרה שלכם ולתיקון הלב הפצוע של האב ואני מאחדת אותן עם הקרב שלי ועם הקרבן של ישוע שלי.
תודה לכם, ילדים, על מתנות הכפרה הללו מול שנאה כזו כלפי זה שהוא אהבה.
במיוחד ביום הזה אני מודה לכם, בני האהובים, כוהנים של בני – אני יודעת את מאמציכם; אני רואה השפלותיכם וסבלותיכם; אני רואה את ישוע שלי על כסאו בליבבות שלכם ואני שמחה בנאמנותכם ובאהבתכם.
ואני רואה כמה תשישות ותסכול אתם נושאים – משקל כבד כל כך – כשאתם רואים את ההרס של כל מה שהאב יצר.
בני הקטנים שלי, בואו והחזירו לעצמכם את הכוח באהבה שלי, בואו ותביאו לי את כל הסבל של ילדיי, בואו וחברו את לבכם ללבי ואתם כמו ילדים קטנים, בואו לנוח על ליבי.
אני מברכת אותך, בניי. התעודדו. אתם לא עובדים לבד; אתם לא עובדים לשווא. כל תפילה, כל מעשה יניב פרי.
הישארו לצידי, אל תיפרדו ממני ואני אדריך אותכם תמיד לרצון האב, במיוחד כשרעיל הערפל של החושך והחטא נעשה עבה ומזוויע יותר. אפשרו לי להנחות אתכם ובאמצעות ידי אני אוכל להדריך את ילדיי, להזין אותם, לרפא אותם.
בגוף ישוע, בניי. בכל עת, בכל נסיבה.
יש לי אתכם כמו שישעו היה לי לצידו – תמיד.
בגוף ישוע.
כמה מאחיכם שכחו את המילים הקצרות הללו - אך הכרחיות - בחיי הכוהנים שלכם. בלעדיהם, בניי, אין כהונה. הכל בישוע. הכל דרך ישוע. הכל עם ישוע.
ישוע, ישוע, ישוע.
דמותו. ליבו. גופו ודמו. פניו. הקרב שלו. הפצעים שלו. שמו. הציות המוחלט שלו לרצון האב.
אלו הם "הנשקים" שלכם לכבוש מחדש את ליבות ילדיי שאנו מפקידים בידיכם.
הישארו בו, בניי.
אתם יודעים את הזמנים, בנים. אתם יודעים מה הכרזנו. אתם יודעים את התוצאות מול כל כך הרבה עבירות נגד האב. אתם יודעים את כוחו של אויבנו ושל צבאו, הפרוש בכל העולם ונמצא בכל תחומי חייכם. אתם יודעים את הבלבול הנורא שיש ומקיף הכל, ובמיוחד הכנסייה שלי.
בניי, היו ערניים, כדי שתוכלו לשמור על ילדיי ערניים.
אמרנו לכם שכסאו של פטרוס ושליחיו נגזל.
הכנסייה תחת מצור, בנים.
—
מוקפים בכוחות השטן וכמו עיר שחומהּ קרסה, אין מקום מפלט בטוח מלבד במצודה.
ליבי הוא המצודה, הצריח, הבליסטרה, שם יש מקום מפלט בטוח, שלום, אור, נחמה; שם האמת זוהרת ללא כל דילול, שם חייליו של בני מתגבשים ומתחזקים, מוכנים לצאת ולהילחם כאשר השעה תגיע, כאשר התרועה תישמע.
היכנסו והביאו איתכם, בלבבותיכם, את כל ילדיי.
באוּ, בנים, היכנסו למקלט שהוכשר עבורכם.
וכמו שאחרי מות בני השליחים והתלמידים התפזרו, כך עכשיו ילדיי מתפזרים, מלאי פחד ובלבול.
וכמו שבשעה ההיא – שעת הקרבתי בכאבים ובציפייה המעיקה – קראתי ואספתי סביבי את הצאן הפזור של בני ואת אלה שנקראו להיות רועיהם, כך בשעה הנוראה הזאת אני אוסף את ילדיי ואת בניי הכמרים לליבי, סביבי, ונותן לכם אור, תקווה והבטחון לבואו של ישוע שלי ולניצחונו – ההתערבות הישירה של האב כדי לחדש ולהכבוש מחדש את בריאתו.
וכמו שאספתי שוב את השליחים סביבי בתפילה לבקש ולהכין את בואו של רוח הקודש ביותר של אלוהים – הרוח של האמת והאור – כך עכשיו אני אוסף אתכם שוב, בניי היקרים, כוהניי, כדי שתתפללו יחד איתי לבוא חדש – הפנטקוסט החדש שישיב הכל למצבו המקורי.
היו איתי בשלום ותקווה.
אני זקוק לכם איתי, בנים, כדי שביחד נוכל לאסוף את אלה שהתפזרו מהבלבול והפחד ולהחזיר אותם לעדר של ישוע שלי.
אתן לכם אור במצבים הספציפיים שלכם.
אני בא אליכם כמו הזריחה, [smile] אחרי לילה סוער ארוך.
כל אחד מכם הכרחי לי.
לכל אחד מכם יש את האהבה המיוחדת שלי.
פניי, שמי, אהבתי הם ההגנה שלכם מול כל התקפה על כוהנותכם, על העדר שאומון בידיכם.
אמכם מלווה ומברכת אתכם. מלכתכם מודה לכם וקוראת לכם. נשמו את אהבתי כדי שתהיה לכם בהירות של אלוהים בלבכם. אני ברך אתכם, בני ליבי, ואני ברך את הקטנים שאותם אתם רועים.
ילדיי – כולכם:
התפללו עבור הכמרים שלי, התפללו עבור האחים שלכם שנקראו לקורבן כזה ולאחריות כזו. [smile] תודה לכם, ילדים.
—
בניי, הנושאים את הפליום האפוסטולי [3] , זו השעה, בניי, לקום, כפי שעשה סנט מיכאל – המלאך הארכי שלי הנעלה –: “מי כמו אלוהים!”
קומו לצידי, תחת הגלימה שלי. כדי שילדי האל יוכלו לראות אתכם ולהכיר בי בניי. [4]
הגיע הזמן, בניי.
אל תפחדו, אני לצידכם.
וכל האחים שלכם שנשאו באמונה והגנו ומתו למען האמת [5] קומו והצטרפו אליכם ברוח בשעה הנוראה הזאת, שבה כל היבט של האמת מזלזלים בו, מעוותים אותו ותוקפים אותו.
אתם לא לבד.
למי אתם משתייכים?
קבלו את האור שאני נותן לכם, כדי שתראו כפי שאני רואה, תוכלו להבין את ליבי ותוכלו לקום.
אני יודע, בניי, מה אני מבקש מכם. [6]
אבל אני מבקש מכם בשם ישוע שלי.
אני מבקש את זה ממכם מתוך אהבה לאב.
אני מבקש את זה מכם במלוא האור של רוח הקודש ביותר שירדה עליכם כדי למשוך אתכם ולהפוך אתכם למזבחות קדושים לקבלת המושלמת של ישוע שלי.
IN PERSONA CHRISTI, בניי.
אני מבין את שאלותיכם, הספקות שלכם, חוסר הביטחון שלכם לפני הבלבול. וזו הסיבה שאני בא אליכם, זו הסיבה שאני קורא לכם ומדבר איתכם, הקטנים שלי, זו הסיבה שהאם שלכם מרחמת עליכם ועוזרת לכם לראות, להרים את עיניכם יחד איתי ולראות איך השמיים רואים, ולראות מה מגיע – גם האימה והגם התקווה – וכך להיות מסוגלים לאסוף את ילדינו בליבי, במצודה הקדושה והבטוחה.
בניי, תסתכלו עליי ואל תפחדו. [7] [smile עדין]
אני מסתכל על כולכם – הצבא הגדול הקטן שלי – ואתם ממלאים אותי בשמחה. התגובה שלכם לקריאה שלי, הציות שלכם לרצון האב, האהבה והחסד שלכם לאחים ולאחיות שלכם מכוסים בחושך.
תנו לי את החיוכים שלכם, ילדים הקטנים שלי, לכמה שיש בחיוכים המוצעים באמצע הקרב הגדול הזה. [8] אני מקבל את זה הכל.
היו בשלום, העדר הקטן שלי.
אדריך אותך בכל צעד ושעל.
זכרו שהאור של האל גדול לאין שיעור מהחושך העמוק ביותר. חרטטו את האמת הזאת בעצמכם ואל תשכחו אותה.
כל אור אחר דועך, אבל האור של אלוהים נשאר חי, חזק, נצחי, יפה.
יפים אתם, ילדים, אינכם יכולים לדמיין. [חיוך]
אני מביאה לכם הבזקים, קרניים קטנות של האור האינסופי הזה כדי שתוכלו לשרוד, אבל מלוא האור הזה – זה שיכסה אתכם יום אחד לחלוטין – ישפה לכם על הכל, ירפא את כל הפצעים.
זכרו שהאור הזה מחכה לכם. [חיוך]
אני מברכת אותכם, הקטנים שלי.
אחד אחד מכם. אני משאירה לכם את אהבתי ואת האור שלי: ישוע שלי.
אמרו יחד איתי:
“מבורך ושבח, בכל רגע ובכל מקום,
יהיה השם הקדוש של ישוע. ליבו הקדוש ביותר שלו. דמו היקר ביותר שלו.
וצלבו יהיה מפלטנו ותשועתנו. ישוע, ישוע, ישוע.”
היו בשלום,
השארו בליבי.
אמכם שאוהבת אתכם כל כך,
מריה הקדושה ביותר,
מלכת שמיים וארץ,
ומפלט לכל ילדי אלוהים.
הערה: הערות השוליים אינן מכתיבה של אלוהים. הן נוספו על ידי האחות. לפעמים ההערה היא כדי לעזור להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסויימים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים או מרים כשאמרו אותם.)
[1] הכתיבה הזו החלה במהלך שעת התפילה הציבורית בחג עליית מרים; היא נמשכה במהלך שעת התפילה של היום הבא. והיא הסתיימה הערב הזה. היו אלו ימים של הפרעות רבות וחובות ושל עייפות רבה; אני חושבת שזו הסיבה שהכתיבה נעשתה בחלקים. השתמשתי במקפים כפולים (- -) כדי לציין ולהפריד בין החלקים השונים.
[2] תפסתי בכתיבה הזו שהיא הייתה שמחה, מביטה במורד על ילדיהם שענו לה, שאוהבים אותה. כל כך הרבה רכות. היא עצובה לעתים קרובות, אבל באירוע הזה הרגשתי שמחה עדינה, כאמא שמושפעת מאהבת ילדיה.
[3] הפליום הוא בגד ליטורגי שמוענק על ידי הכס הקדוש ונלבש באופן בלעדי על ידי ארכיבישופים (מיטרופוליטים) כסימן לסמכותם על מחוז כנסייתי. מרים מדברת כאן ישירות לארכיבישופים. התחושה שלי היא שהיא מבקשת מהם לקום קודם, כדי לתמוך ולאפשר גם לכמרים לעמוד.
[4] נאמר הרבה היום על "להיות כמו ישו". לעתים קרובות זה מובן בצורה חלקית, למשל, להיות צדקה לעניים או להילחם לצדק – דברים טובים, אך דרכים מאוד מוגבלות להיות כמוהו. < הבנה בעייתית הרבה יותר ונפוצה גוברת היא התחושה של קבלה ואף סליחה על חטא מתוך תחושת צדקה כוזבת - תחושה כוזבת באמת של "להיות כמו ישו".> עם זאת, מהות ה"להיות כמו ישו", חיקוי שלו במשימתו כמגאל, הוא לעשות ולומר אך ורק – כפי שעשה בעצמו – כל מה שהאב מבקש לומר ולעשות.
[5] כשהיא אמרה את המילים האלה, תפסתי מספר רב של גברים נושאים מה שנראה כמו מגינים, מוצקים מאוד וחזקים, ועל המגינים הללו היו כתובות מילות הכינוס. זה לא משהו שאני רואה בעיניים שלי, אלא יותר תפיסה פנימית שאינני יודע איך היא מתקשרת – זה לא דרך החושים – אבל בכל זאת זה אמיתי.
[6] היא אמרה את המילים האלה ברצינות רבה ובחגיגיות – כאילו נפתחה בפניה פנורמה עצומה והיא רואה את כל ההשלכות והסבל שהקימה הזאת מרמזת עליהם. קשה לבטא במילים. ואותו זמן עם הבנה וחמלה אינסופיות… מילים תמציתיות אך מאוד מלאות.
[7] כמה רכות במילים האלה… כמו ליטוף.
[8] החיוך שנולד מאמון, מאמונה, מהודאות בניצחון ומקרבת הנוכחות שלהם ואהבתם. החיוך נשלח לגן עדן בלב הכאב, הפחד והבלבול שנעשה איחוד עם אלוהים וזה כמו סטירה לאויב שעושה כל יכולתו כדי שנראה רק את עצמנו ואת החושך שהוא מנסה לעטוף אותנו בו, כך שאולי ניפול בגאווה, בפחד ובייאוש. זו הסיבה שכאשר גברתנו מבקשת מאיתנו לחייך אליה זה עוזר לנו להרים עיניים לגן עדן ולאור. כשאנחנו מסתכלים רק על עצמנו ועל החושך אנחנו מפסיקים לחייך והחושך עוטף אותנו. והיא עוזרת לנו להתגבר על הסכנה הגדולה הזאת במשהו פשוט כמו חיוך. מרשים!